
חוקיות, ההגבלות, שלבי היבוא, הדרישות הווטרינריות, האתגרים הפרקטיים, השיקולים הכלכליים והחובות של בעל הכלב לאחר ההגעה. המידע מיועד למי ששוקלים להביא לישראל כלב מגזע שמוגדר כמסוכן – כגון עולים חדשים עם חיות מחמד, מגדלי כלבים, או כל אדם פרטי אחר – ומבקש להבין את התהליך והמחויבויות הכרוכות בכך.
הגדרה רגולטורית: מהם “כלבים מסוכנים” לפי החוק?
חוק להסדרת הפיקוח על הכלבים, תשס”ג–2002 ותקנותיו (2004) מגדירים “כלב מסוכן” על פי קריטריונים ברורים. יש רשימה סגורה של 8 גזעי כלבים שנחשבים מסוכנים בשל תכונותיהם, ללא קשר להתנהגות פרטנית של הכלב. הגזעים המנויים בחוק כוללים:
- אמריקן סטאפורדשייר טרייר (אמסטאף) – American Staffordshire Terrier
- בול טרייר (Bull Terrier)
- דוגו ארגנטינו – Dogo Argentino
- טוסה אינו (טוסה יפני) – Tosa Inu (Japanese Tosa)
- סטאפורדשייר בול טרייר (סטאף אנגלי) – Staffordshire Bull Terrier
- פיטבול טרייר – American Pit Bull Terrier
- פילה ברזילרו – Fila Brasileiro
- רוטוויילר – Rottweiler
בנוסף, החוק מגדיר כמסוכן כל כלב שהוא הכלאה של אחד הגזעים הללו אם יש דמיון פיזי והתנהגותי לתכונות של הגזע המסוכן. כלומר, גם כלב מעורב שעלול להיראות או להתנהג כמו אחד הגזעים ברשימה, יכול להיחשב “מסוכן” מבחינה חוקית . מעבר לכך, כלב מכל גזע (גם אם אינו ברשימה) שנשך אדם לאחר שמלאו לו שלושה חודשים וגרם לפציעה מוגדר אף הוא ככלב מסוכן.
חשוב להדגיש: ההגדרה בחוק מתמקדת בגזע ובמאפיינים הפיזיים/התנהגותיים (ובמקרה של נשיכה – בהיסטוריית תקיפה), ולא רק באופי האישי של הכלב. אם כלבכם שייך לאחד הגזעים הנ”ל או דומה להם במראה ובאופי, החוק הישראלי יתייחס אליו כ”כלב מסוכן” לכל דבר ועניין.
מגבלות חוקיות על יבוא כלבים מסוכנים
החוק הישראלי אוסר ככלל על יבוא של כלבים מגזעים מסוכנים לישראל. מטרת איסור זה היא למנוע התרבות נוספת של גזעים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה. יחד עם זאת, התקנות מאפשרות חריגים במקרים מיוחדים, בעיקר כדי להתחשב בבעלים המביאים איתם כלב קיים מחו”ל (למשל עולים חדשים המגיעים לישראל עם כלבם). בעל כלב מסוכן רשאי לקבל אישור מיוחד ליבוא הכלב ממנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, בתנאי שעומדים בכל הדרישות הבאות:
- גיל הבעלים – בעל הכלב חייב להיות בן 18 ומעלה. החוק אינו מתיר לאדם צעיר להיות האחראי החוקי על כלב מסוכן, ולכן רק מבוגר (18+) יכול לקבל אישור ולהחזיק בכלב כזה.
- סירוס או עיקור הכלב – לפני הכניסה לישראל חייב הכלב המסוכן לעבור עיקור (נקבה) או סירוס (זכר) על ידי וטרינר מוסמך, ולהצטייד באישור רשמי חתום על ביצוע ההליך.
בנוסף, החוק הכללי מחייב לעקר/לסרס כלב מסוכן עד גיל 6 חודשים – דרישה שנועדה למנוע כל רבייה של הגזע בארץ. במקרה חריג שבו וטרינר קבע כי הניתוח מסכן את חיי הכלב, ניתן לקבל פטור רפואי, אך גם אז אסור להרביע את הכלב. - וותק בעלות על הכלב – על הבעלים להוכיח שהכלב היה ברשותו הפיזית למשך שנה וחצי לפחות טרם הבאתו ארצה. תנאי זה נועד לוודא שהיבוא אינו למטרות מסחריות (כגון מכירה או הרבעה) אלא להבאת חיית מחמד משפחתית קיימת. במילים אחרות, לא ניתן לרכוש כלב מגזע מסוכן בחו”ל ולייבא אותו מיד – יש להחזיק בו לפחות 18 חודשים טרם היבוא.
הרשויות מיישמות חריג זה בעיקר עבור עולים חדשים ותושבים חוזרים המגיעים עם כלבם לישראל. במצב כזה, הבעלים צריכים לפנות מראש למשרד החקלאות (לשירותים הווטרינריים) ולקבל אישור בכתב המאפשר את יבוא הכלב המסוכן, בכפוף לעמידה בדרישות שלעיל. ללא אישור מיוחד זה, היבוא אסור בהחלט. מי שינסה להכניס כלב מסוכן ללא היתר צפוי לסנקציות חמורות – כולל קנס מנהלי גבוה (כ-10,000 ש”ח) על הפרת התקנות ואף סכנת החרמת הכלב במכס או החזרתו למדינת המוצא על חשבון הבעלים.
בנוסף להגבלות על עצם היבוא, חשוב לזכור שהחוק מטיל איסורים נוספים על ריבוי, מסירה ואחזקה של כלבים מסוכנים בתחומי המדינה. אסור להרבות כלבים מגזעים מסוכנים בישראל (חובה לעקר/לסרס כאמור), ואסור למכור או להעביר בעלות על כלב מסוכן לאדם אחר, למעט במספר מקרים חריגים מאוד (כגון מסירה לכוחות הביטחון או לכלבייה עירונית באישור וטרינר רשותי). למעשה, אם הבאתם כלב מסוכן, עליכם להיות אחראים עליו לכל חייו – לא תוכלו למוסרו פשוט כך לאחרים. נקודה זו קריטית עבור מי ששוקלים להביא כלב כזה: יש להבין שמדובר במחויבות ארוכת טווח עם מגבלות חוקיות ברורות.
סיכום החלק: יבוא כלב מגזע מסוכן מותר רק במקרים יוצאי דופן, כאשר מדובר בכלב שאתם כבר בעליו מזה זמן, ואתם עומדים בתנאי הגיל והעיקור/סירוס. יש להסדיר אישור יבוא מיוחד מראש, אחרת הכלב לא יורשה להיכנס לישראל. הקפדה על דרישות החוק אינה רק עניין פורמלי – היא נועדה לשמור על הציבור ולוודא שבעלי כלבים מסוכנים מודעים לחלוטין לאחריות הכבדה הכרוכה בכך.

תהליך היבוא: שלבים מרכזיים
יבוא חיית מחמד לישראל דורש תכנון מוקדם וביצוע מספר שלבים בירוקרטיים ולוגיסטיים. כאשר מדובר בכלב מסוכן, יש כמה שלבים נוספים ומשמעותיים במיוחד בתהליך. להלן פירוט תהליך היבוא צעד אחר צעד:
- בירור מוקדם והוצאת אישורים – תחילה, יש ליצור קשר עם השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ולקבל מידע עדכני לגבי הדרישות. במקרה של כלב מגזע מסוכן, יש להגיש בקשה לאישור יבוא מיוחד ולספק מסמכים התומכים בעמידתכם בתנאים (גיל, עיקור/סירוס, ותק בעלות). באופן כללי, יבוא של עד שני כלבים המלווים את בעליהם באותה טיסה פטור מרישיון יבוא וטרינרי פורמלי (רישיון כתוב) אם הם עומדים בכל תנאי הבריאות. ואולם, על כלב מסוכן חלה חובת אישור מיוחד כאמור, גם אם הוא נכנס כמטען אישי. אם הכלב יישלח ללא ליווי הבעלים (למשל במטען או בטיסה נפרדת), או אם בכוונתכם להביא יותר משני כלבים, יש חובה להוציא רישיון יבוא בכתב ממנהל השירותים הווטרינריים טרם ההגעה. בשלב זה עליכם לשלם אגרת בקשה לרישיון (עלותה כמה מאות שקלים, לפי תעריפי משרד החקלאות) ולתאם את קבלת האישור. חשוב להתחיל את התהליך מוקדם (מספר שבועות ואף חודשים מראש), כיוון שחלק מהדרישות הווטרינריות דורשות זמן המתנה.
- שבב אלקטרוני וזיהוי – ודאו שלכלבכם יש שבב אלקטרוני תת-עורי תקני לקריאת זיהוי. על פי נהלי משרד החקלאות, כל כלב הנכנס לישראל חייב להיות מסומן בשבב לפי תקן ISO 11784/11785 (המשדר בתדר 134.2 kHz) (). מספר השבב צריך להופיע בכל המסמכים (תעודת החיסונים, אישור הבריאות וכו’). אם לכלב יש שבב שאינו בתקן הבינלאומי (קורה למשל עם כלבים מארה”ב), מומלץ להשתיל שבב חדש תקני לפני הטיסה, או לפחות להחזיק קורא מתאים – אחרת במעבר הגבול לא יוכלו לאמת את זהות הכלב.
- חיסונים וטיפולים נדרשים – הדרישה העיקרית היא חיסון נגד כלבת בתוקף. החוק דורש שהכלב יהיה מחוסן כלבת לפחות 30 יום לפני הכניסה לישראל, ולא יותר משנה אחת לפני . כלומר, יש להתחסן נגד כלבת לא פחות מחודש ולא יותר מ-12 חודשים לפני תאריך הטיסה (עבור גורים – רק מגיל 3 חודשים ומעלה ניתן לחסן). חיסון הכלבת חייב להיעשות אחרי השתלת השבב (כדי לקשור את החיסון לזהות הכלב) ורק בגיל 3 חודשים ומעלה (). אם הכלב קיבל יותר מחיסון כלבת אחד במהלך חייו (בוסטרים תקופתיים), אין צורך בהמתנה של 30 יום לאחר החיסון האחרון – בתנאי שהוא היה תמיד בתוקף – אך בכל מקרה החיסון חייב להיות בתוקף בעת הנסיעה (). שימו לב: לא תותר כניסת כלב שגילו פחות מ-3 חודשים (גיל החיסון המינימלי) שכן לא ניתן לחסן אותו כנדרש. למעשה, ברוב המקרים הכלב צריך להיות לפחות בן 4 חודשים בעת ההגעה לישראל, למעט חריג של יבוא ממדינות בסיכון כלבת נמוך מאוד שמאפשרות כניסה מעט מוקדם יותר (). מעבר לכלבת, מומלץ לחסן את הכלב גם בחיסוני משושה/משולשת משלים לפי גילו, ולוודא שטופל נגד פרעושים וקרציות טרם הטיסה – אף שאין דרישה חוקית מפורשת על כך, הדבר יתרום לכך שיוגדר “בריא וחופשי מטפילים” בבדיקות.
- בדיקת נוגדני כלבת (Rabies Titer) – החל משנה מסוימת, ישראל דורשת גם בדיקת דם סרולוגית לרמת נוגדני כלבת כתנאי ליבוא, בדומה לנהלים באיחוד האירופי. את בדיקת הדם יש לבצע לאחר החיסון נגד כלבת (לפחות 30 יום אחריו, אם זה חיסון ראשון) (), על ידי וטרינר מורשה. דגימת הדם נשלחת למעבדה מאושרת (מעבדות מוכרות ע”י ארגון הבריאות העולמי לבעלי חיים או האיחוד האירופי), כדי לוודא שרמת הנוגדנים לכלבת בדם הכלב היא מעל 0.5 IU/ml (). רמה זו מעידה שהחיסון נקלט והכלב מחוסן בצורה יעילה. חשוב לתכנן את הבדיקה הזו מראש: לאחר לקיחת הדם, ייתכן שיידרשו כמה שבועות לקבלת התוצאות והנפקת אישור המעבדה. הבדיקה תקפה למשך כל חיי הכלב בתנאי שהוא ממשיך לקבל חיסון כלבת באופן רציף בכל שנה (ללא פער שפג תוקף החיסון) (). יש לצרף את דוח תוצאות הבדיקה למסמכי היבוא. ללא אישור רמת נוגדנים מספקת, רשויות ישראל לא יתירו לכלב להיכנס (משמעות הדבר היא שהכלב עלול להישלח בחזרה למדינת המוצא או להיכנס להסגר ממושך). לכן, שלב זה קריטי במיוחד.
- הכנת מסמכי בריאות וטרינריים – בתוך פרק זמן קצר לפני היציאה (通常 בתוך 7-10 ימים לפני הטיסה), יש לקחת את הכלב לוטרינר רשותי (ממשלתי) במדינת המוצא לשם ביצוע בדיקה קלינית והנפקת תעודת בריאות בינלאומית. התעודה צריכה להיות בפורמט המוכר לישראל (לישראל יש טופס בריאות ייעודי – “נספח א'” – שרצוי להשתמש בו) (). עליה לכלול הצהרת הוטרינר שהכלב נבדק ונמצא בריא, ללא סימני מחלות מדבקות או טפילים, וכן אישור שהכלב חוסן כנגד כלבת בהתאם לנדרש (פרטי החיסון ותאריך) (). בנוסף, יצוינו בתעודה פרטי השבב של הכלב, פרטי בעל החיים (גזע, גיל, מין), ותוצאות בדיקת הנוגדנים לכלבת. תעודה זו צריכה להיות חתומה ומאושרת על ידי רופא וטרינר ממשלתי רשמי בארץ המוצא (למשל, רופא שירותים וטרינריים ממשלתי או גורם מוסמך מטעם משרד החקלאות המקומי). שימו לב שיש לוודא כי התאריך על התעודה הינו בתוך 10 הימים שלפני הנסיעה – תעודה ישנה יותר עלולה להיחשב לא תקפה. חשוב מאוד להקפיד על דיוק הפרטים – אי-התאמה בין הנתונים (למשל מספר שבב לא נכון או תאריך חיסון שגוי) עלולה לסבך את שחרור הכלב מהמכס בישראל.
- סידורי טיסה ושינוע – הזמנת הטסת הכלב צריכה להתבצע מראש בהתאם למדיניות חברות התעופה. יש לוודא מראש עם חברת התעופה שהיא מאפשרת הטסת כלבים מהגזע שלכם. חלק מהחברות מציבות מגבלות על גזעים מסוימים (לדוגמה, כלבים פחוסי אף כמו בולדוגים, אך לעיתים גם גזעים “חזקים” כמו פיטבול עלולים להיות כפופים לנוהלי הטסה מיוחדים). עבור כלב מסוכן, ייתכן שחברת התעופה תדרוש שימוש בכלוב טיסה מחוזק במיוחד (כלוב תקן IATA מסוג שנועד לכלבים בעלי עוצמת נשיכה גבוהה) – ודאו זאת מראש, כיוון שלא יסכימו להעלות לכלב ללא כלוב מתאים ובטוח. יש לרכוש כלוב טיסה תקני במידה המתאימה לכלב: הוא חייב לאפשר לכלב לעמוד ולהסתובב בנוחות, להיות מאוורר, ובעל מנגנון נעילה בטוח. מומלץ להרגיל את הכלב לכלוב לפני הנסיעה כדי להפחית לחץ.
ביום הטיסה, דאגו להגיע לשדה התעופה מוקדם, כיוון שתצטרכו לעבור בקרת וטרינר לפני ההמראה. אם הכלב טס כמטען חי (במיוחד ללא ליווי), תתבצע קליטה שלו במסוף המטענים של שדה התעופה. בנמל התעופה בן גוריון בישראל, בעלי חיים שנכנסים עם רישיון יבוא (כאשר נדרש) ישוחררו רק דרך מסוף המטענים ולא דרך טרמינל הנוסעים (). לעומת זאת, אם הכלב נחשב כמטען אישי מלווה (עד 2 כלבים עם הנוסע, עם כל המסמכים הנדרשים), הוא ייבדק וישוחרר באזור ביקורת הגבולות הייעודי לכך. לפני ההמראה לישראל חובה להעביר הודעה מוקדמת על הגעת חיית המחמד לתחנת ההסגר הישראלי. לפי נהלי משרד החקלאות, יש לשלוח בפקס/דוא”ל לפחות 48 שעות טרם ההגעה הודעה עם פרטי בעל החיים (סוג, גזע, גיל), פרטי הטיסה (מספר טיסה, שעת נחיתה) ופרטי הבעלים. נהוג לשלוח הודעה זו לתחנת ההסגר בנתב”ג (ברמלה) כדי שיכינו את הבדיקות עם הנחיתה. אי משלוח הודעה מראש לא יכשיל את הכניסה, אך עלול לגרום לעיכובים בשחרור הכלב בבואו. - הגעה לישראל ובידוק במכס – עם הנחיתה בישראל, הכלב יעבור בדיקת מסמכים ובדיקה וטרינרית גבולית על ידי נציגי השירותים הווטרינריים בנמל הכניסה. וטרינר של משרד החקלאות יבדוק את תעודת הבריאות, אישורי החיסון, תוצאת בדיקת הנוגדנים וכל מסמך נוסף (למשל אישור יבוא מיוחד לכלב מסוכן). כמו כן, יסרקו את שבב הכלב כדי לוודא את זהותו תואמת למסמכים. אם הכלב נראה בריא וכל הניירת תקינה, ישוחרר הכלב לביתו ללא צורך בהסגר. בדרך כלל, כאשר כל הדרישות מולאו כראוי, אין חובת הסגר בהגעה לישראל. עם זאת, במידה ומשהו חסר או לא תקין – למשל, התברר כי חיסון הכלבת אינו בתוקף, או שחסר אישור רמת נוגדנים כנדרש – רשאי הרופא הווטרינר במכס להורות על הכנסת הכלב להסגר זמני או אפילו החזרתו לארץ המוצא. הסגר עלול להימשך עד השלמת הדרישות (מה שיכול להיות חודשים במקרה של חיסון ונוגדנים). זהו תרחיש שכדאי להימנע ממנו בכל מחיר באמצעות הכנה מוקפדת.
לאחר שחרור הכלב, תידרשו בדרך כלל לשלם אגרת ביקורת וטרינרית (בסביבות עשרות שקלים) במעבר המכס, ותקבלו טופס שמאשר את כניסת חיית המחמד. כעת, תוכלו לקחת את הכלב לביתו החדש בישראל. חשוב לזכור שבשלב זה התהליך עדיין לא הסתיים – כעת מתחילות המחויבויות שלכם כבעלים בישראל, שיפורטו בהמשך.
דרישות בריאות ובדיקות וטרינריות לפני השילוח
בחלק מהשלבים לעיל כבר נגענו בדרישות הרפואיות, אך נסכם שוב את הדרישות הבריאותיות המרכזיות שעל הכלב לעמוד בהן לפני הטסתו לישראל. אלו תנאים מחייבים שנועדו למנוע כניסת מחלות מסוכנות (כגון כלבת) ולוודא בריאות ורווחת בעל החיים:
- גיל מינימלי וחיסונים בסיסיים: כאמור, הכלב חייב להיות לפחות בן 3 חודשים במועד קבלת חיסון הכלבת ובן 4 חודשים לפחות בעת הכניסה לישראל (למעט יוצאי דופן נדירים). כלב צעיר יותר לא יורשה להיכנס. בגיל זה עליו להיות מחוסן בכלבת, ורצוי שביצע את כל סדרת החיסונים המשולבים המתאימה לגילו (משושה/משולשת) כדי למנוע מחלות אחרות – אף שאין זו דרישה רגולטורית, כלב שאינו מחוסן עלול להיחשב כבעל סיכון בריאותי במעבר.
- שבב אלקטרוני לזיהוי: חובה על הכלב לשאת שבב אלקטרוני תת-עורי בן 15 ספרות בתקן ISO שניתן לקריאה על ידי סורק סטנדרטי (). שבב זה הוא אמצעי הזיהוי הרשמי. מספר השבב חייב להופיע בתעודת הבריאות ובתעודת החיסונים. אם לכלבכם עוד אין שבב – יש להשתיל אחד לפני תחילת תהליך היבוא. אם יש שבב אך אינו בתקנים המקובלים בישראל, רצוי להשתיל שבב חדש. השבב קושר בין הכלב למסמכים ולכן חיוני לסריקת הזיהוי בנמל הכניסה.
- חיסון נגד כלבת: זהו החיסון ההכרחי והחשוב ביותר. נדרש אישור רשמי כי הכלב חוסן נגד כלבת בין 30 ימים לשנה לפני היציאה. החיסון צריך להיות ב”תו התקן” הנדרש: שניתן לאחר השבב, כאשר הכלב היה בגיל מתאים (3 חודשים ומעלה), ובתוקף לאורך הנסיעה. יש לצרף העתק מתעודת החיסון או דרכון חיות מחמד שבו רשומת מדבקת החיסון עם תאריך וחתימת וטרינר. אם לכלב היה רק חיסון ראשון בחייו – זכרו שצריך לחכות 30 יום ממועד החיסון לפני שניתן לטוס. אם הוא חוסן בעבר באופן סדיר, וחוסן שוב בזמן לצורך הנסיעה – ניתן לטוס מיד כאשר החיסון בתוקף (אין צורך להמתין 30 יום במקרה של חיסון דחף שניתן בזמן) (). בכל מקרה יש לוודא שתוקף החיסון לא יפוג באמצע הנסיעה או לפני הבדיקה במכס.
- בדיקת רמת נוגדני כלבת (Rabies Serology): כפי שתואר, יש לבצע בדיקת דם סרולוגית במעבדה מאושרת כדי לוודא שרמת הנוגדנים לכלבת של הכלב היא לפחות 0.5 יחידות בינלאומיות למיליליטר (). את הדם יש לקחת כאמור 30 יום אחרי החיסון (אם החיסון ראשון), או 14 יום אחרי חיסון דחף (אם החיסונים קודמים בתוקף) (). תוצאה תקינה (≥0.5) מעידה שהכלב מוגן היטב. התוצאה מגיעה כתעודה רשמית מהמעבדה, באנגלית, וצריכה להיות מצורפת לתעודת הבריאות. בדיקה זו לרוב דורשת תשלום נוסף למעבדה (לעיתים כמה מאות ש”ח) אך היא חד-פעמית – אם תשמרו על חיסוני הכלבת של הכלב בהמשך ללא פג תוקף, הבדיקה לא תצטרך לחזור על עצמה לכניסות נוספות בעתיד (). שימו לב: בעבר לא תמיד נדרש טיטר בכל המקרים, אך נהלי 2024 ואילך מחמירים יותר ומומלץ לבצע אותה לכל מקרה של יבוא כלב.
- תעודת בריאות וטרינרית רשמית: זהו המסמך הסופי שמאגד את כל המידע הרפואי. תעודת הבריאות מונפקת, כאמור, על ידי רופא וטרינר ממשלתי בארץ המוצא בתוך עשרה ימים לפני הטיסה (). היא כוללת אישור כי הכלב נבדק קלינית ונמצא בריא וללא סימני מחלה מדבקת (). כמו כן, היא מאשרת את פרטי חיסון הכלבת (תאריך, סוג החיסון) ואת עובדת היותו של הכלב מסומן בשבב. לעיתים התעודה תכלול גם הצהרה שהכלב טופל נגד תולעים/טפילים פנימיים וחיצוניים (במידה ונדרש במדינת המוצא או לפי מצב הכלב). חשוב לוודא שהוטרינר ירשום בתעודה את כל מה שנדרש לפי הנהלים הישראליים – מומלץ להביא אליו את רשימת הדרישות כדי שלא יחסר פרט. לאחר שהוטרינר הפרטי ממלא וחותם על התעודה, היא צריכה אישור רשמי (“אפוסטיל” וטרינרי) – לרוב חתימה וחותמת של הווטרינר הרשותי הממשלתי המאשרות כי הוטרינר הפרטי מוסמך וכי התעודה תקינה. בלי אישור זה, המסמך לא יוכר רשמית במכס הישראלי.
- המסמכים הנלווים הנוספים: במקרה של כלב מסוכן, עליכם להציג גם את אישור היבוא המיוחד שקיבלתם ממשרד החקלאות (מכתב או רישיון יבוא המתיר את הכנסת הכלב). כמו כן, דרשו מהוטרינר המטפל בחו”ל תעודה/אישור המוכיחים שהכלב עבר עיקור/סירוס (למשל דוח ניתוח או אישור רפואי), מאחר שבמשרד החקלאות יבקשו הוכחה לכך כתנאי למתן האישור. לבסוף, אם הכלב אינו גזעי עם תעודות יוחסין, ייתכן וכדאי להצטייד בהוכחות לגבי הגזע/המיתאר שלו – למשל מכתב מהוטרינר המתאר את הגזע או בדיקת DNA לגזעים. הדבר יכול לעזור במקרה שיתעורר ויכוח בזיהוי הגזע במכס (ראו פרק האתגרים הפרקטיים).
לסיכום סעיף הבריאות: הדגש הוא על כלבת וזיהוי – חיסון, שבב, וטיטר – ועל בריאות כללית טובה של הכלב. הכנה רפואית מקיפה והמסמכים הנכונים ימנעו עיכובים ויסייעו לכלבכם לעבור את הגבול בהצלחה וללא סיבוכים.|

אתגרים פרקטיים ביבוא כלב מסוכן
יבוא של כלב מגזע מסוכן מציב מספר אתגרים מעשיים נוספים, מעבר לבירוקרטיה והתנאים הפורמליים. להלן כמה מן החסמים והבעיות שעלולים להתעורר, וכיצד ניתן להיערך אליהם:
- סירוב כניסה במכס: זהו החשש העיקרי – שהגעתם לישראל עם הכלב, אך הרשויות מסרבות לשחררו. סירוב כזה יקרה אם תנאי היבוא לא מולאו במלואם. למשל, אם חסר מסמך קריטי (אישור בריאות, תוצאת בדיקת דם, אישור יבוא לכלב מסוכן), או אם מתגלה שהכלב אינו עומד בדרישות (למשל, חיסון כלבת לא תקף, גיל מתחת למותר, או שהכלב לא מעוקר בניגוד לתנאי). במצב של סירוב, לא תוכלו לקחת את הכלב הביתה – הוא יועמד בפני שתי אפשרויות קשות: החזרה למדינת המוצא (על חשבונכם) בטיסה הבאה האפשרית, או הכנסה להסגר ממשלתי בישראל עד לתיקון המצב. הסגר כזה יכול להיות לתקופה ארוכה (אפילו חצי שנה) בתנאים מיוחדים, דבר הכרוך בעלויות גבוהות ובסטרס ניכר לכלב. במקרים חמורים במיוחד (למשל, ניסיון הברחה במודע של כלב אסור), עלולים אף להחרים ולהשמיד את הכלב, אם כי זה נדיר מאוד. כדי להימנע מכל זה, אל תקחו סיכונים: ודאו מראש ובמדויק שכל הדרישות מולאו ושכל המסמכים מסודרים. מומלץ לפנות ליחידת השירותים הווטרינריים בשדה התעופה טרם הטיסה, לשלוח להם העתקים של המסמכים ולוודא שאין בעיות. עדיף לגלות מוקדם על מסמך חסר (כשעוד אפשר לטפל בכך) מאשר בשדה התעופה אחרי טיסה ארוכה.
- בעיות בזיהוי ובסיווג הגזע: זיהוי הגזע של הכלב יכול להיות נושא רגיש ומסובך, במיוחד אם הכלב מעורב. החוק, כאמור, מתיר לרשויות לסווג כלב כמסוכן גם אם הוא רק דומה בגזעו או בהתנהגותו לגזע מסוכן. משמעות הדבר היא שאם יש לכם, למשל, כלב מעורב עם מראה “פיטבולי” או “אמסטפי”, גם אם אינכם סבורים שהוא מהגזע המסוכן, במכס עלולים להחשיבו כמסוכן ולא לאפשר את כניסתו ללא היתר מתאים. זהו אתגר אמיתי: היו מקרים שבהם בעלי כלבים טענו שכלבם אינו מגזע אסור, אך פקחי המכס עיכבו את השחרור עד לקבלת הבהרות, או דרשו מהבעלים לחתום על הצהרה שהוא מודע לכך שהכלב יסווג כמסוכן בישראל. כדי לצמצם סיכון זה, הכינו ראיות לגזע הכלב: אם יש תעודת יוחסין – הביאו אותה; אם אין, אפשר לשקול לבצע בדיקת DNA לזיהוי גזעים עוד לפני היבוא ולקבל דוח גנטי רשמי המעיד על הרכב הגזעים. ישנן בדיקות רוק ביתיות שיכולות לזהות את הרכב הגזע של כלבכם, ואם התוצאה תוכיח שאין כלל מרכיב מהגזעים המסוכנים – זה יכול לסייע בשכנוע הרשויות (לא מובטח, אבל בהחלט מועיל). כך או כך, אל תנסו להטעות את הרשויות לגבי גזע הכלב – מתן מידע כוזב או הצגת הכלב כ”גזע אחר” בכוונה עלולים להיחשב עבירה חמורה; החוק אף קובע שעבירה כזו (לדוגמה, מסירת מידע שקרי לגבי היות הכלב מסוכן) יכולה לגרור עונש של מאסר. היו כנים ושקופים, ופעלו לפי הנהלים. אם הכלב שלכם באמת נכלל בהגדרת “מסוכן”, עדיף לטפל בכך נכון במסגרת החוק מאשר לנסות לעקוף – ולהסתכן בסנקציות נגדכם ונגד הכלב.
- דרישות מיוחדות בהטסה ולוגיסטיקה: כלב מגזע גדול וחזק מצריך תשומת לב גם בהיבטים הטכניים של הטיסה. כבר הזכרנו את נושא כלוב הטיסה – ודאו שהוא חזק מספיק ותקני. בנוסף, בררו מול חברת התעופה אם יש מגבלות עונתיות (למשל, חברות תעופה מסוימות לא מטיסות גזעים מסוימים בחודשי הקיץ החמים מחשש למכת חום בתא המטען). כמו כן, הכינו את הכלב ליום הטיסה: טיסה היא אירוע מלחיץ לכלב, ועל אחת כמה וכמה לכלב “מסוכן” שייתכן ונוטה לחרדה או לתוקפנות בסיטואציות לא מוכרות. הרגילו את הכלב לכלוב זמן מראש, בצעו אימוני רוגע, ושקלו התייעצות עם וטרינר לגבי אפשרות למתן תרופת הרגעה קלה ביום הנסיעה (יש וטרינרים שממליצים על מינון קטן של תרופה נגד חרדה לכלב חרד לפני טיסה – לעולם אל תתנו תרופות ללא ייעוץ וטרינרי!). ודאו שלכלב יש קולר עם רצועה חזקה וזמם (מחסום פה) זמינים מיד כשמוציאים אותו מהכלוב. סביר להניח שהכלב יהיה נסער לאחר הטיסה; שימו עליו רצועה ומחסום לפני שהוא יוצא מהתא שלו למען ביטחון כולם. תכננו את ההגעה כך שאתם (או אדם חזק וסמכותי מטעמכם) תהיו שם כדי לקבל את הכלב ולשלוט בו. לא מומלץ לשלוח כלב מסוכן לארץ עם שליח או מטען ללא שתהיו נוכחים – הוא יכיר אתכם ויירגע כשתהיו לידו.
- ביורוקרטיה ותיאום: התהליך כרוך בהמון שלבים, טפסים והתכתבויות. ודאו שאתם שומרים עותקים של כל המסמכים ששלחתם וקיבלתם. למשל, אם שלחתם פקס/דוא”ל לתחנת ההסגר – הביאו עמכם את אישור השליחה. אם קיבלתם אישור מיוחד ממשרד החקלאות – דאגו שיהיה לכם עותק מודפס + עותק דיגיטלי זמין. לעיתים גורמים שונים (חברת תעופה, מכס, וטרינר נמל) עשויים לבקש לראות מסמך כזה או אחר, וכדאי שתוכלו לספק מייד. גם לאחר הנחיתה, היו מוכנים לכך שייתכן ותידרשו למלא טפסים או לשלם אגרות. סבלנות וסדר הם מפתח – תהליך השחרור עשוי לקחת כמה שעות, וחשוב לעבור אותו ברוגע תוך שיתוף פעולה עם הפקידים. אם אנגלית אינה שפת האם שלכם ואתם עוברים במדינת ביניים, שקלו להכין מסמך שמסביר באנגלית את המצב (למשל “This dog is of a restricted breed in Israel, import permit attached” וכד’) כדי למנוע בלבול במדינות מעבר.
- התמודדות עם הכלב בהגעה: לאחר שהכלב סוף סוף שוחרר, מתחיל שלב ההתאקלמות. כלב שהיה בטיסה ארוכה, בכלוב, מוקף רעשים זרים – עשוי לצאת לחוץ, מפוחד ואולי אפילו תוקפני מהלחץ. היו מוכנים לכך נפשית. קחו אותו ישר למקום שקט ובטוח. ודאו שהוא שותה מים אך בהדרגה (כלב לחוץ עלול להקיא משתיית יתר), ומאפשרים לו להתפנות לצרכים. אל תאפשרו לכלב חופשי ללא רצועה מיד עם ההגעה, אפילו אם הוא רגיל אליכם – הוא עלול לברוח בפאניקה או להגיב בצורה בלתי צפויה. שמרו עליו צמוד, ורק כשיגיע לביתו החדש ותהיה סביבה סגורה ובטוחה, תוכלו לשחרר אותו בהדרגה. כדאי גם לתכנן ביקור וטרינרי בישראל זמן קצר לאחר ההגעה לבדיקה כללית, לוודא שהכלב לא נפגע במהלך המסע ולקבלת ייעוץ רפואי (למשל, תחילת חיסונים שוטפים בישראל, טיפול מונע לתולעי לב במידת הצורך וכו’).
למרות האתגרים, עם הכנה טובה ורוח נכונה, ניתן לצלוח את תהליך היבוא ולהביא את חברכם הטוב בבטחה לישראל. רבים עשו זאת בהצלחה – המפתח הוא לא לזלזל בדרישות ולא להקל ראש באף שלב. תמיד עדיף להשקיע עוד קצת זמן ומשאבים במניעה והכנה, מאשר להתמודד עם בעיה אחר כך.
שיקולים כלכליים: עלויות היבוא ומה חשוב לתקצב
יבוא כלב, ובפרט כלב מסוכן, אינו רק פרוצדורה חוקית אלא גם פרויקט בעל עלויות כספיות לא מבוטלות. חשוב שמראש תהיו מודעים להוצאות הצפויות ותתכננו תקציב בהתאם. להלן המרכיבים הכלכליים העיקריים בתהליך:
- אגרות ורישיונות: כאמור, ייתכן שתצטרכו לשלם אגרת רישיון יבוא למשרד החקלאות בעת הגשת הבקשה (עלות בסדר גודל של מאות שקלים). בנוסף, לאחר ההגעה תשלמו אגרת בדיקה וטרינרית במכס (כמה עשרות שקלים). בהמשך, תהיה גם אגרת רישיון החזקה לכלב ברשות המקומית – רישיון שנתי לכלב. לכלבים מסוכנים מעוקרים/מסורסים האגרה השנתית לרוב זהה לזו של כל כלב מעוקר (נעה סביב 50–350 ש”ח, תלוי ברשות, כשברוב הערים זה כ-60–100 ש”ח לכלב מעוקר; לכלב לא מעוקר זה יקר משמעותית). מכיוון שחובה לסרס/לעקר את הכלב, תהיו זכאים לתעריף המוזל לרישיון השנתי. אם הכלב פטור מסירוס מטעמי בריאות, כנראה שתחויבו בתעריף גבוה יותר (כמה מאות שקלים בשנה). אלו אולי סכומים קטנים יחסית, אך יש לקחתם בחשבון לאורך השנים.
- הליך העיקור/סירוס והכנת הכלב לפני הנסיעה: אם הכלב עוד לא מסורס/מעוקר, יהיה עליכם לבצע את הניתוח לפני היבוא. עלות עיקור/סירוס בארץ המוצא תלויה במדינה ובוטרינר – למשל, בארה”ב זה יכול לנוע בין 100 ל-300 דולר, ובאירופה 100-400 אירו, תלוי בגודל הכלב ומרפאה. יש לתקצב זאת. כמו כן, חיסונים, טיפולים ובדיקות: ייתכן שתצטרכו לעדכן חיסונים (עלות של כמה עשרות דולרים לחיסון), לבצע בדיקת נוגדנים לכלבת (עלות מעבדה שבין 50 ל-150 דולר/אירו), טיפול נגד תולעים (כמה עשרות שקלים), והוצאת תעודת בריאות (לעיתים כרוך בתשלום אגרה לוטרינר הרשמי). סך ההוצאות הווטרינריות טרום הטיסה יכול להגיע למאות דולרים. טוב לעשות רשימה ולבדוק עלויות מקומיות מראש.
- עלות הטסת הכלב (שילוח): זו כנראה ההוצאה הכבדה ביותר. חברות תעופה גובות תשלום בעבור הטסת חיות מחמד המבוסס על גודל ומשקל הכלב + הכלוב, ולעיתים על פי יעדים. עבור כלב בינוני-גדול הטס בתא המטען, העלות יכולה לנוע בין כמה מאות דולרים לכמה אלפי דולרים. לדוגמה, הטסת כלב גדול מניו יורק לישראל עשויה לעלות בסביבות $500–800 דרך חברות מסוימות (אם משקל הכלב עם הכלוב מתחת ל-50 ק”ג), אך אם המשקל גדול יותר ייתכן שגם $1000–1500. אם משתמשים בחברת שילוח חיות מקצועית, תתווסף עלות דמי טיפול שלהם. אל תשכחו גם לרכוש כלוב טיסה תקני – עלות כלוב חזק לכלב גדול היא כמה מאות שקלים (יכול להגיע ל-1000–2000 ש”ח לכלוב איכותי, במיוחד אם נדרש דגם מתכת מחוזק לגזעים “חזקים”). במידה והכלב טס בליווי נוסע כמטען נלווה, העלויות אולי מעט נמוכות יותר מאשר מטען ללא נוסע, אבל עדיין משמעותיות. מומלץ לקבל הצעות מחיר ממספר חברות תעופה/משלחים, ולבדוק אם יש הבדלים (שימו לב שלעיתים זול יותר לטוס עם עצירת ביניים מסוימת – אך ודאו שאין בעיה רגולטורית בעצירה עם כלב מסוכן במדינת הביניים).
- הסגר ועלויות נוספות בהגעה: באופן אידאלי, לא תהיה עלות הסגר כי הכלב לא יידרש להסגר (נכנס ישירות לביתכם). אך אם חלילה הכלב יוכנס להסגר, עלות השהייה בהסגר ממשלתי היא על חשבון הבעלים. המחיר יכול להיות כמה עשרות שקלים ליום עבור כלב, ובחישוב חודשי – אלפי שקלים. לדוגמה, אם עלות יום בהסגר היא 80 ש”ח, וחודש הסגר יעלה כ-2,400 ש”ח. הסגר של 3 חודשים כבר מתקרב ל-7,500 ש”ח, וזה עוד לפני עלויות טיפול ואוכל שאולי ייגבו. לכן, ההשקעה בעמידה בדרישות מראש חוסכת הוצאה אדירה פוטנציאלית של הסגר. כמו כן, קחו בחשבון עלויות נסיעה ואיסוף בשדה התעופה בישראל – אם אתם נוחתים בבן-גוריון, אולי תצטרכו רכב גדול כדי לאסוף את הכלב והכלוב. ייתכן שתיאלצו ללון במלון עם הכלב (אם היה עיכוב או אם אתם מגיעים מאוחר). אלו הוצאות לוגיסטיות קטנות אך מצטברות.
- ביטוחים: אמנם החוק בישראל לא מחייב כיום ביטוח אחריות צד ג’ עבור כלב מסוכן (הייתה כוונה לדרוש זאת, אך דרישה כזו לא נכנסה לתקנות המחייבות בפועל, אך מומלץ מאוד לשקול רכישת ביטוח מתאים. ישנם בישראל ביטוחי צד ג’ לבעלי כלבים, המגנים כלכלית במקרה שהכלב ינשוך או יפגע באדם או רכוש ויגרור תביעות. כלב מסוכן מטבעו חשוף יותר לאירועי נשיכה מסוכנים, ואם (חלילה) יקרה אירוע כזה – הבעלים עלול להיות חייב בפיצויים גבוהים. ביטוח אחראיות (ואולי גם ביטוח בריאות לכלב, לכיסוי הוצאות וטרינריות בלתי צפויות) הוא הוצאה שנתית שחשוב להביא בחשבון. פרמיית ביטוח צד ג’ לכלב עשויה להיות כמה מאות שקלים בשנה, תלוי חברת הביטוח והגזע (יש חברות ביטוח שחוששות או מגבילות פוליסות לגזעים מסוכנים). שווה לעשות סקר שוק בין מספר חברות. כמו כן, חברות תעופה מסוימות או משלחים דורשים לרכוש ביטוח משלוח עבור חיית המחמד בעת הטיסה – וודאו אם זה נדרש בחברת התעופה שלכם, ואם כן, מה העלות.
- עלויות לאחר ההגעה (ציוד וטיפול בכלב): מעבר לעלויות הישירות של היבוא, אל תשכחו את ההשקעה בכלב בישראל. ייתכן שתצטרכו לקנות ציוד חדש בהתאמה לחיים בארץ: למשל, רצועה חזקה יותר, מחסום פה מתאים (זמם נוח ומאושר לשימוש ממושך), מלונה או גדר לחצר אם יש צורך לבנות חצר סגורה, שלטי אזהרה “זהירות כלב מסוכן” (עלותם כמה עשרות שקלים – יש לרכוש ולהציב בכניסה לבית) וכו’. בנוסף, ייתכן ותרצו להשקיע באילוף מקצועי או שיעורי התנהגות לכלב, על מנת להקל על השתלבותו ועל שליטתכם בו (אילוף בסיסי לכלב גדול יכול לעלות אלפי שקלים, תלוי במספר השיעורים והמקום). אמנם זו לא דרישה חוקית, אבל לכלב מסוכן מחונך היטב יש סיכוי טוב יותר לא לגרום לבעיות – השקעה שעשויה לחסוך לכם כסף ועוגמת נפש בעתיד.
למען הסר ספק, כדאי לסכם שהוצאות היבוא יכולות בקלות להגיע לאלפי ואף עשרות אלפי שקלים (אם כוללים טיסה, ניתוח, מסמכים, ציוד וביטוחים). יש להיערך לכך כספית ולא להיות מופתעים. במקרים רבים, עולים חדשים או בעלי כלבים שעוברים למדינה אחרת לוקחים זאת בחשבון כחלק מעלות הרילוקיישן. לעיתים, אם הכלב הוא חלק מהמשפחה, ההוצאה מוצדקת לחלוטין – אך ודאו שאתם מסוגלים לעמוד בכך, כדי שלא תגיעו למצב של התלבטות ברגע האחרון מסיבות כלכליות.
אחריות הבעלים לאחר ההגעה לישראל
יבוא הכלב הוא רק תחילתה של האחריות. לאחר שהכלב המסוכן הגיע לישראל וחצה את שערי נתב”ג, על הבעלים מוטלת שורה של חובות חוקיות שוטפות במסגרת ההחזקה של כלב מסוכן בארץ. חשוב להכיר את ההתחייבויות האלה ולהקפיד עליהן, שכן החוק נאכף ברצינות בנושא זה והפרות עלולות לגרור קנסות ואף אישומים פליליים. להלן עיקרי החובות וההגבלות לבעלים של כלב מסוכן בישראל:
- רישום ורישיון ברשות המקומית: כל כלב בישראל מעל גיל 3 חודשים חייב ברישיון בעיר/מועצה שבה הוא גר, וכך גם כלב מיובא (יש לבצע רישום תוך 30 יום מההגעה). במקרה של כלב מגזע מסוכן, הרישיון שמנפיקה הרשות יהיה רישיון מיוחד שמצוין בו כי הכלב שייך לגזע מסוכן. רישיון זה יינתן רק לאחר שתספקו הוכחות שהכלב מסורס/מעוקר, מחוסן בכלבת, ומסומן בשבב (ברוב המקרים, כל זאת כבר בוצע בתהליך היבוא, אך ייתכן שתצטרכו להציג את האישורים שוב לווטרינר העירוני). תידרשו למלא טופס רישום, לשלם אגרת רישוי שנתית, ולהחזיק בביתכם את התעודה המזהה (תג לכלב) שהרשות תנפיק. הרישיון מתחדש כל שנה עם הוכחת חיסון כלבת שנתי ותשלום אגרה. שימו לב: הרופא הווטרינר הרשותי רשאי לסרב לתת או לחדש רישיון לכלב מסוכן, אם לדעתו יש הפרת תנאים או סיכון לציבור, עד לתיקון הליקויים. לכן, חשוב להתייחס ברצינות לנושא הרישוי.
- סימון וזיהוי מתמשך: הכלב יישאר עם השבב התת-עורי שלו לכל חייו, וכך יזוהה בכל בדיקה עתידית. מעבר לכך, יש דרישה להצבת שלטי אזהרה בולטים: בכניסה לכל מקום בו מוחזק הכלב (למשל, שער חצר או דלת בית) חובה לשים שלט “זהירות – כלב מסוכן”. מטרת השילוט להתריע לאורחים או לזרים לפני כניסתם לשטח. ודאו שהשלט גדול, קריא וברור, ועמיד לתנאי חוץ. בנוסף, החוק דורש שהכלב המסוכן לא יוכל לצאת מתחום חצר הבית באופן חופשי . משמע, אם יש לכם חצר, עליה להיות מגודרת וסגורה היטב כך שהכלב לא יברח ממנה (כלבים חזקים יכולים לקפוץ מעל גדר נמוכה או לפרוץ שער לא נעול – קחו זאת לתשומת לבכם ותגדרו בהתאם). אם אתם גרים בבניין דירות, משמעו שעל הכלב להיות תמיד מובל ברצועה ומחסום גם בשטחים משותפים, ולא לאפשר לו לשוטט חופשי בחדר מדרגות או גינה משותפת.
- הולכת הכלב ברשות הרבים: אחת החובות המרכזיות היא כיצד יוצאים עם הכלב מחוץ לבית. לפי התקנות, רק אדם בגיר (מעל 18) שמסוגל לשלוט בכלב רשאי להחזיק ברצועה של כלב מסוכן. אסור בהחלט לתת לילד או לנער מתחת לגיל 18 להוציא את הכלב לטיול, אפילו אם הוא “אחראי” – הדבר מנוגד לחוק. בעת הטיול, הכלב חייב להיות קשור ברצועה שאורכה אינו עולה על 2 מטרים, כדי להבטיח שליטה קרובה. כמו כן, על פיו של הכלב חייב להיות מחסום (זמם) בכל עת שהוא ברשות הרבים. המחסום צריך להיות כזה שמונע נשיכה (ישנם זממים לסוגי גזעים שונים – למשל זמם סל לפיטבול, יש להתאים לגודל הכלב) אך עדיין מאפשר לכלב להתנשם ולהוציא לשון כדי לקרר עצמו. אי ציות לכללים הללו מהווה עבירה שגוררת קנסות: הקנס על הסתובבות עם כלב מסוכן ללא זמם הוא בסביבות 1,000 ש”ח לכל אירוע, וקנס דומה עשוי לחול על מי שמתיר לאדם צעיר להוליך את הכלב. במידה ותהיה תקיפה כשהכלב לא היה קשור/עם מחסום כמחויב, האחריות המשפטית והפלילית עליכם תהיה כבדה מאוד. לכן, יש להקפיד הקפדה יתרה – תמיד רצועה ותמיד מחסום בצאתכם מן הבית, ללא יוצא מן הכלל.
- התנהגות במרחב הפרטי: גם בביתכם או בחצרכם יש חובות מסוימות. כאמור, החצר צריכה להיות סגורה ושילוט אזהרה בכניסה. בנוסף, החוק מורה כי אם בסביבת הכלב נמצא ילד מתחת לגיל 16 – גם בתוך שטח הבית/חצר – יש לחסום את פיו של הכלב בזמם או להחזיקו קשור ברצועה, כדי למנוע תאונה. הדרישה הזו נובעת מצערי מקרים שבהם כלבים מסוכנים תקפו ילדים בני משפחה. בפועל, הפרשנות היא שאם יש ילדים קטנים בבית, יש לנקוט משנה זהירות – למשל להפריד את הכלב בחדר אחר או בכלוב כאשר יש מפגש עם ילדים, ולחנך גם את הילדים כיצד להתנהג עם הכלב. האחריות החוקית היא על הבוגר האחראי למנוע מצב סיכון.
- איסור העברה לאחרים: כפי שהוזכר, אסור לכם למכור, לסחור או להעביר את הכלב המסוכן לאדם אחר סתם כך. אם מסיבה כלשהי אינכם יכולים עוד לטפל בכלב ורוצים למסור אותו – האפשרויות היחידות בחוק הן מסירה לגורמים מאושרים: לרשויות (וטרינר עירוני/כלביה עירונית) או לכוחות הביטחון (משטרה/צה”ל) במידה ויש להם עניין בכלב, וגם זאת באישור מיוחד. העברת בעלות לאדם פרטי אחר נדרשת באישור מוקדם של הוטרינר הרשותי, שייתן אותו רק אם שוכנע שאין ברירה אחרת ושאותו אדם עומד בכל תנאי החוק. המשמעות היא למעשה שאתם לא יכולים לתת את הכלב לחבר, בן משפחה או כל גורם פרטי ללא הליך אישור רשמי – פעולה כזו מנוגדת לחוק. כמו כן, אסור להרביע את הכלב או למכור את גוריו – זו עבירה שעונשה קנס כבד. החוק בא למנוע הפצה נוספת של גזעים מסוכנים, ולכן הוא מגביל מאוד העברת בעלות ורבייה. קחו זאת בחשבון לפני היבוא – אתם מתחייבים לטפל בכלב הזה לתמיד, או לפעול במסגרת המגבלות אם תצטרכו להיפרד ממנו.
- ביטוח ואחריות משפטית: למרות שאין חובה פורמלית לביטוח צד ג’, אתם כנראה תישאו באחריות מלאה למעשי הכלב. בישראל, בעל הכלב אחראי בנזיקין לכל נזק שהכלב גורם (אחריות כמעט מוחלטת לפי פקודת הנזיקין). לכן, מומלץ מאוד שיהיה לכם ביטוח לכסות נזקי גוף/רכוש שהכלב עלול לגרום. בנוסף, היו מודעים שאם חס וחלילה הכלב יגרום לפציעה חמורה, אתם חשופים גם לחקירה פלילית. עמידה בכללי הזהירות (רצועה, מחסום, שליטה) תציב אתכם במקום טוב יותר משפטית במקרה של אירוע. חלק מהרשויות המקומיות אף דורשות חתימה על מסמך התחייבות מצד בעלי כלב מסוכן לציית לכללים. אי ציות יכול להביא לכך שהרשות תשלול את רישיון הכלב ותחלט אותו (כלומר, תיקח את הכלב להסגר ואף תשקול המתה). זו מציאות קשה אך אמיתית – היו בעלי כלבים מסוכנים שאיבדו את כלבם כי לא כיבדו את הכללים והוא נתפס משוטט או נשך מישהו.
- תחזוקת שגרת החיסונים והטיפולים: כמו כל בעל כלב, עליכם לדאוג לחיסון כלבת מדי שנה (זה תנאי לחידוש הרישיון, וכמובן חובה חוקית לכל כלב בארץ), וכן לחסן בחיסוני משושה/משלושת לפי המלצות וטרינר. לכלב מסוכן אין דרישות בריאות מיוחדות נוספות מעבר לכלב רגיל, אבל זה חלק מהאחריות שלכם לשמור עליו בריא ולמנוע סיכונים. במיוחד חשוב להקפיד שלא יפגר בחיסון הכלבת – גם בריאותית וגם כי רישיון ההחזקה תלוי בכך.
- צעדי מניעה והתנהגות אחראית: בעלי כלב מסוכן צריכים לנקוט צעדים יזומים כדי למנוע תאונות. למשל, אם מגיעים אורחים לביתכם – עדיף שהכלב יהיה מוגבל (קשור או בחדר אחר) עד שתוודאו שהוא מקבל אותם בשלום. אם אתם מטיילים במקום ציבורי – שקלו שעות ומסלולים שקטים יותר, הרחק מהמון אדם וכלבים אחרים, כדי להפחית גירויים שעלולים להצית תוקפנות. אילוף ומשמעת – השקיעו באילוף הכלב לפקודות ציות בסיסיות (“לשבת”, “אלי”, “לא לזוז” וכו’). כלב ממושמע הוא כלב בטוח יותר. אם אתם מרגישים קושי בשליטה בכלב, אל תהססו לפנות למאלף מקצועי. החוק לא מחייב קורס צייתנות, אבל מבחינה מוסרית – זו אחריותכם לוודא שאתם מסוגלים לשלוט בכלבכם בכל מצב. במידת הצורך, השתמשו בעזרים כמו קולר אילוף (קולר חנק/דוקרנים בהשגחה מתאימה או קולר אלקטרוני במקרים קיצוניים) – רק אם קיבלתם הנחיה מקצועית לכך, כדי לא לגרום נזק לכלב. המטרה היא שתוכלו לטייל איתו בביטחון, בלי שהוא מושך אתכם או מתפרע.
לסיכום, החזקת כלב מסוכן בישראל היא התחייבות רצינית מאוד. החוק מטיל שורה של חובות כדי לוודא שהכלב לא יסכן את הציבור. כבעלים אחראי, עליכם לראות בכללים אלה כסטנדרט המינימלי, ואף לנקוט אמצעי זהירות נוספים מיוזמתכם. במקרה של ספק – תמיד עדיף להחמיר ולקחת אחריות נוספת, מאשר להיות בצד הלא נכון של האירוע. זכרו שגם כלב מסוכן יכול להיות חיית מחמד נאמנה ונהדרת – באחריותכם להוכיח זאת על ידי טיפול נכון, אהבה אך גם משמעת, והקפדה על הכללים.
סיכום
יבוא כלב מסוכן לישראל הוא אפשרי, אך דורש היערכות קפדנית והתנהלות בהתאם לחוק בכל שלב. יש לוודא שהכלב מוגדר כחוק (מבחינת גזע/התנהגות), לקבל את האישורים הנדרשים, למלא את דרישות הבריאות (שבב, חיסונים, בדיקות), ולהתכונן לוגיסטית ונפשית למסע. לאחר ההגעה, האחריות רק גוברת – מהוצאת רישיון, דרך שמירה על כללי ההחזקה והבטיחות, ועד לנשיאה בכל ההוצאות וההתחייבויות לאורך חיי הכלב. המאמץ אמנם גדול, אך עבור רבים הכלב הוא בן משפחה ושווה את הכל. בעזרת תכנון נכון, היוועצות במומחים ועמידה בחוק, תוכלו להביא את ידידכם הטוב לארץ ולהעניק לו חיים טובים ובטוחים לצדכם, לשמחתכם וללא סיכון לסובבים.