כשעוסקים במכירה בינלאומית, במיוחד אחרי שמכירים את ההבדלים בין EXW ל FCA או בין FOB ל־CIF, מגיע הרגע שבו צריך לבחור מי ייקח על עצמו את החלקים היקרים והבירוקרטיים של התהליך. שני תנאים מרכזיים שעולים על השולחן במצבים כאלה הם DAP ו־DDP – ושניהם שייכים לעולמות של שילוח בינלאומי שבו המוכר מוביל את רוב התהליך עד היעד.
איך עובד מודל DAP בפועל?
ב־DAP, המוכר אחראי להוביל את המטען מהמפעל או המחסן ועד לנקודת מסירה מוסכמת – זה יכול להיות מחסן הקונה, מסוף מטענים, מפעל או כל כתובת אחרת. הסחורה מגיעה מוכנה לפריקה, והקונה הוא זה שמבצע את השחרור מהמכס ומשלם את המיסים המקומיים.
תנאי זה נותן למוכר שליטה על ההובלה, בדומה ליתרונות שב־FOB, אבל מונע ממנו להסתבך עם רגולציה ומיסוי מקומי במדינת היעד.
דוגמה מהשטח: יצרן ציוד חקלאי מישראל שולח מכולה ללקוח באיטליה. המכולה מגיעה עד שער החווה, אך הקונה האיטלקי מטפל בשחרור מהמכס ובתשלום המע״מ.
DDP – כשהמוכר סוגר את כל הפינות
DDP הוא הרחבה של DAP – המוכר לא רק מוביל את המטען עד הכתובת ביעד, אלא גם מטפל בשחרור מהמכס ומשלם את כל המיסים, ההיטלים והמע״מ המקומיים.
זה מזכיר במידת מה את הערך המוסף שמוכר מעניק ב־CIF כשהוא משלם גם על הביטוח וההובלה הימית – אבל כאן זה הולך צעד נוסף קדימה עד שהקונה מקבל מוצר “נקי” מכל התחייבות נוספת.
דוגמה מהשטח: חברת ריהוט ישראלית מספקת הזמנה לרשת חנויות בצרפת בתנאי DDP. המכולה נפרקת במחסן הרשת, כשהכול – כולל המיסים והאגרות – כבר שולם מראש על ידי המוכר.
ההבדל המהותי בין השניים
הקו שמפריד בין DAP ל־DDP הוא נקודת האחריות על המיסוי והרגולציה ביעד. ב־DAP, המוכר עוצר רגע לפני המכס המקומי ומשאיר את התהליך לקונה. ב־DDP, המוכר עובר את התחנה הזו ומטפל בכל מה שכרוך בשחרור המלא, עד למסירה חפה מעיכובים או דרישות תשלום נוספות.
היתרונות שב-DAP עבור המוכר והקונה
למוכר – פשטות יחסית, עלויות נמוכות יותר לעומת DDP, ושליטה על ההובלה בלי להיכנס לבירוקרטיה המקומית ביעד.
לקונה – גמישות לבחור איך ומתי לשחרר את הסחורה, ולעיתים גם לנצל הקלות מס או פטורים מקומיים.
מקרה לדוגמה: יצואן מוצרי מזון משלח ללקוח בגרמניה בתנאי DAP. הלקוח משחרר את המשלוח בעצמו ומנצל פטור ממס על מוצרי מזון מיובאים.
היתרונות שב-DDP ומתי הם קריטיים
DDP מציע חוויית לקוח חלקה – הקונה מקבל את המשלוח מוכן לשימוש בלי לגעת בניירת או לשלם מיסים נוספים. זה גם נותן למוכר שליטה מלאה עד לנקודת הסיום, מה שיכול להיות יתרון במוצרים רגישים או דחופים.
מקרה אמיתי: מותג אופנה מקומי שמוכר אונליין ללקוחות באירופה. כשהמשלוחים נשלחים ב־DDP, הלקוחות מקבלים את החבילות במהירות וללא הפתעות בדמות דרישות תשלום מהדואר או מחברת השליחויות.
חסרונות אפשריים במודל DAP
- המוכר מאבד שליטה בשלב השחרור – אם הקונה לא מתואם או לא ערוך, המטען עלול להיתקע.
- הקונה נדרש להכיר את הרגולציה המקומית ולדאוג לכל האישורים הדרושים.
מקרה אמיתי: משלוח ציוד רפואי נתקע שבועיים במחסן המכס בנמל היעד, כי הקונה לא קיבל בזמן אישור ממשרד הבריאות המקומי.
חסרונות אפשריים במודל DDP
עלויות גבוהות למוכר – במיוחד במדינות עם מיסוי גבוה.
צורך בהיכרות מעמיקה עם החוק המקומי והליכי השחרור.
סיכון כלכלי – כל עיכוב או שינוי בדרישות עלול ליפול על המוכר.
אין אפשרות לבצע LC (אשראי דוקומנטרי מול הבנק)– לא מתאים למנגנון תשלום בנק.
דרישת נציג מקומי (סוכן – משלח מקומי\סוכן מכס) – בלעדיו לא ניתן לשחרר סחורה כחוק.
מקרה אמיתי: יצרן צעצועים שלח משלוח לדרום אמריקה ב־DDP, וגילה בדיעבד שיש דרישות חדשות לתוויות. הסחורה נעצרה והמוכר שילם קנסות ואחסנה.
בחירה מושכלת בין DAP ל-DDP
השיקולים המרכזיים:
- יכולת לוגיסטית ומשפטית ביעד – האם יש למוכר שותפים מקומיים?
- שיקולי עלות – כמה יקר להוסיף את המיסים למחיר?
- פרופיל הלקוח – האם הקונה מנוסה בייבוא, או שעדיף להוריד ממנו את העול?
מי שעוסק הרבה ב־שילוח בינלאומי יודע שלפעמים ההחלטה תלויה לא רק במי משלם על מה, אלא גם במי יודע לבצע את החלקים הקריטיים בלי עיכובים.
טבלת השוואה בין DAP ל-DDP
| פרמטר | DAP | DDP |
| שחרור במכס ביעד | באחריות הקונה | באחריות המוכר |
| תשלום מיסים ומע״מ | על הקונה | על המוכר |
| עלות למוכר | נמוכה יותר | גבוהה יותר |
| שליטה בתהליך | חלקית | מלאה |
| חוויית לקוח | טובה | מעולה |
מסקנה – חלוקת העבודה והסיכונים
DAP הוא פתרון מצוין כשיש קונה מנוסה שמסוגל לטפל בשחרור, בעוד ש־DDP מתאים ללקוחות שמחפשים שירות מלא עד הדלת. בשני המקרים, חשוב מאוד להגדיר בחוזה את נקודת המסירה, האחריות המדויקת, ואיך מטפלים בחריגות.
המלצה פרקטית: גם אם בוחרים DDP, עבדו עם עמיל מכס מקומי ביעד שיכיר אתכם ואת המוצר – זה יחסוך טעויות יקרות ויבטיח שהמשלוח יגיע בזמן.
