מדיניות המכסים החדשה של טראמפ – ואיך היא משפיעה על הכלכלה והסחר של ישראל

קודם כל – מה זה בכלל מכס?

לפני שנצלול לעומק מלחמת הסחר של טראמפ, חשוב להבין את המונח הבסיסי. מכס הוא מס שמוטל על מוצרים מיובאים (ולפעמים גם מיוצאים), כלומר – תשלום שנוסף למחיר של סחורה כשהיא חוצה גבול. המטרה? להגן על תעשייה מקומית, לאזן גרעון סחר, או פשוט לעשות שרירים בזירה הבינלאומית, בין אם כלפי יריבים ובין אם כלפי שותפים.

יש סוגים שונים של מכסים:

• מכס בסיסי (Tariff): אחוז קבוע שמוטל על כל מוצר שמגיע ממדינה כלשהי.
  
• מכס תגמול (Retaliatory Tariff): תוספת שמטרתה להעניש מדינה על מדיניות לא הוגנת.
  
• FTA (Free Trade Agreement): הסכם שמבטל או מפחית מכסים בין מדינות – כמו זה שישראל וארה”ב חתמו עליו כבר ב-1985.
  

כשהמכס עולה, הוא מתגלגל בדרך כלל למחיר המוצר. התוצאה? מוצרים מיובאים הופכים ליקרים יותר, בין אם מדובר באייפון, יהלום מלוטש או טרקטור חקלאי.

רקע כללי: טראמפ חוזר, והמסים איתו

באפריל 2025, הנשיא דונלד טראמפ השיק את תוכנית “הוגנת והדדית” – לא שם של דמות בפאוור ריינג’רס, אלא יוזמה כלכלית שמנסה “לאזן” את הסחר של ארה”ב עם העולם. במסגרת התוכנית, הוטל מכס בסיסי של 10% על כלל הסחורות, עם תוספות משמעותיות למדינות עם עודף סחר מול ארה”ב – כלומר מדינות שמייצאות לארה”ב הרבה יותר ממה שהן מייבאות ממנה.

ישראל, שותפה ותיקה של ארה”ב, נכללה ברשימת המדינות שספגו מכס ייעודי – 17% – על אף הסכם הסחר החופשי ההיסטורי ביניהן. מדובר בצעד תקדימי ומפתיע, שמעיד על שינוי בגישה האמריקנית, ועל נכונות להציב אינטרסים כלכליים קרים מעל שיקולי בריתות פוליטיות וחברתיות.

טראמפ לא עושה הנחות – גם לא לחברים

רשימת המדינות שנפגעו מהמכסים כוללת גם את יריבות הסחר המסורתיות של ארה”ב – כמו סין (54%) והודו (26%) – אך גם מדינות ידידות כמו האיחוד האירופי (20%), יפן, אוסטרליה, וקנדה (בחלק מהמוצרים). בכך שבר טראמפ את הכלל הלא-כתוב ש”בעלי ברית לא מענישים אחד את השני דרך הארנק”.

מדינות רבות הביעו תרעומת. סין הגיבה מידית בצעדי תגמול, אירופה מאיימת בהליכים מול ארגון הסחר העולמי, ובריטניה כבר החלה בהכנות לרשימת תגמול משלה. ישראל, מנגד, בחרה שלא להסלים את המצב פומבית, אלא לפעול בערוצים שקטים ודיפלומטיים.

אז למה דווקא עכשיו, טראמפ?

כמו תמיד עם טראמפ – התשובה מורכבת. הנשיא חזר לזירה עם אותה אג’נדה ישנה: America First. מבחינה כלכלית, זה מתורגם לצעדים חד-צדדיים שנועדו לתקן מה שהוא תופס כחוסר איזון מתמשך. הבעיה? המדיניות הזו לא מבחינה בין אויבים לבעלי ברית. ישראל, אירופה, יפן – כולן באותה סירה עם סין, רק עם מכסים נמוכים יותר.

אפשר לקרוא לזה ניסיון לכפות הסכמי סחר חדשים, ואפשר לראות בזה פשוט הבהרה לעולם שאין יותר פרות קדושות. טראמפ, כמו טראמפ, לא מתנצל – הוא רואה את הסחר העולמי כעסקה עסקית מתמשכת שבה כל צד צריך “להרוויח משהו”. ואם לא – הגיע הזמן לשנות את הכללים.

ההשפעה הישירה על הסחר עם ישראל

ישראל מייצאת לארה”ב מוצרים ושירותים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. על פי נתוני 2024, כ-50% מהייצוא הוא שירותים – הייטק, פינטק, תוכנה – שאינם כפופים למכסים. אך החצי השני, שכולל מכשור רפואי, ציוד תעשייתי, יהלומים ותוצרת חקלאית – חטף. סחורות אלו יתייקרו אוטומטית ב-17% בשוק האמריקני, מה שעלול לפגוע בתחרותיות ולצמצם את היקף הביקוש.

תחומים שייפגעו במיוחד:

• מכשור רפואי ואופטי: מוצרי נישה שמחירם הגבוה ממילא לא סובל היטב תוספות מכס.
  
• תעשיית היהלומים: ארה”ב היא יעד מרכזי ליצוא יהלומים ישראליים – והענף רגיש מאוד לשינויים במחיר, במיוחד כשמתחרים כמו הודו ממשיכים לייצא ללא מכסים דומים.
  
• חקלאות: במיוחד מוצרים עונתיים שמיוצאים מארץ בתקופות שאין להם תחליף אמריקני – כמו הדרים ופירות מיוחדים. הייקור עלול להוציא את המגדלים מהמשחק.
  

לצד אלה, תיתכן גם פגיעה עקיפה בתעשיות נוספות – כמו לוגיסטיקה, שיווק ומימון – שתלויות בייצוא סחורות פיזיות.

אפשר גם למצוא “נחמה פורתא”

באופן פרדוקסלי, ישראל נמצאת בעמדה טובה יותר ממדינות אחרות. אמנם 17% זה לא מתנה לחג, אבל לעומת 20% על אירופה ו-54% על סין – זה כמעט “הנחה ידידותית”. יש נישות שבהן תוצרת ישראלית עלולה להיתפס כאטרקטיבית יותר יחסית – במיוחד כשיבואנים אמריקאים יחפשו אלטרנטיבות זולות יחסית.

בנוסף, ייתכן שהמכסים יביאו דווקא להתחזקות קשרים בין גורמים עסקיים ישראליים לאמריקניים שיחפשו פתרונות יצירתיים לעקיפת ההתייקרות – כמו שיתופי פעולה טכנולוגיים, הקמת שלוחות ייצור בארה”ב, או מעבר למכירת שירותים במקום מוצרים.

השפעה פוליטית ודיפלומטית

מעבר לפגיעה הכלכלית, הצעד עורר שאלות לא פשוטות על עומק הקשר עם ארה”ב. העובדה שישראל לא הוחרגה ממדיניות כל כך רדיקלית מעידה על שינוי גישה בוושינגטון – או לכל הפחות, על שינוי סדרי עדיפויות. גורמים מדיניים בישראל לא הסתירו את אכזבתם, אך שמרו על איפוק. הקריאה המשותפת: לנהל מו”מ, לא לריב. כרגע אין סימנים לפנייה לארגון הסחר העולמי או צעדי תגמול.

הפעולה הישראלית כללה גם צעד חד-צדדי: ביטול כל המכסים שהוטלו בישראל על מוצרים אמריקניים. ההחלטה נועדה לשדר פיוס, אך לא הצליחה להשפיע על ההחלטה האמריקנית. כעת הדגש הוא על הידברות ברמות הגבוהות ביותר, בניסיון להשיג פטור או הפחתה במכס.

האם זו הזדמנות לשינוי אסטרטגי?

המשבר עשוי לזרז מגמות שכבר נידונו בעבר: צמצום התלות בשוק האמריקני, פיתוח קשרי סחר עם הודו, מזרח אסיה ואמריקה הלטינית, והרחבת יעדי היצוא. כן, זה קל להגיד וקצת יותר קשה לעשות – אבל המשבר הנוכחי יכול להוות זרז לתהליך ארוך-טווח.

נראה כי יותר ויותר חברות ישראליות בוחנות מעבר ליעדים חדשים – הן במזרח והן בדרום אמריקה. כמו כן, ישנה מגמה מתפתחת של החזרת ייצור לישראל או שיתוף פעולה עם מדינות ידידותיות שאינן חשופות לאותם סיכוני מכס.

ומה עם המחירים לצרכן הישראלי?

המהלך של ישראל לבטל את כל המכסים על יבוא מארה”ב, כצעד פיוס, עשוי להביא להוזלות מסוימות במחירים של מוצרים אמריקניים בארץ – אבל מדובר בהשפעה מינורית שתוגבל רק למוצרים שבעבר הוטלו עליהם מכסים. לדוגמה: ציוד תעשייתי, מזון מסוים, אולי רכבים במקרים נדירים.

לעומת זאת, מחירי מוצרים אחרים – במיוחד כאלה שמיובאים ממדינות שנפגעו ממכסי טראמפ – עלולים דווקא לעלות. שרשראות אספקה יתייקרו, ספקים יחפשו שווקים חלופיים, והצרכן הישראלי עלול למצוא את עצמו משלם יותר על אלקטרוניקה, טקסטיל, מוצרי פלסטיק ועוד.

נוסף על כך, שינויים בשער הדולר בעקבות המתיחות העולמית עלולים להשפיע על מחירי היבוא כולו. אם הדולר יתחזק, המחירים בשקל יתייקרו. אם ייחלש – יש סיכוי קל להוזלות. בנק ישראל עוקב מקרוב, וייתכן שיתערב בשוק המט”ח אם יהיה צורך.

סיכום: בין הדוקטרינה לטראומה

מדיניות המכסים של טראמפ לשנת 2025 משנה את כללי המשחק. ישראל, שפעם נחשבה ל”בת חסות” כלכלית של ארה”ב, נאלצת כעת להתמודד עם אתגר כלכלי, מדיני ואסטרטגי כאחד. מה שהיה מובן מאליו כבר לא – ועל ממשלת ישראל, כמו גם על המגזר העסקי, לפעול בחוכמה.

האם זו הזדמנות לריענון אסטרטגי ופתיחת שווקים חדשים? אולי. האם זה יקרה בלי כאב? ממש לא. אבל אם יש משהו שישראל יודעת לעשות – זה להתאים את עצמה למצבים משתנים. הפעם, ייתכן שהשינוי לא יגיע מבחירה אלא מתוך אילוץ – אך גם זה עשוי להיות לטובה.